top of page
אתגר 6
שישה ימים לעומר - יסוד שבחסד
יום 204 בשבי החמאס
יסוד שבחסד
יסוד מסמל בסיס, התקשרות ראשונית.
התקשרות היא יסוד החיים, עמוד השדרה הרגשי של הנפש האנושית.
כל אדם זקוק לה כדי לצמוח ולגדול.
ללא התקשרות לא ניתן לממש באמת כל רגש שהוא.
התקשרות היא הצינור המחבר בין הנותן למקבל והיא מתבטאת לא רק כשיש לך רגשות כלפי האדם השני אלא כשאתה אכן קשור אליו.
ואהבה אמיתית מחייבת התקשרות.
יסוד שבחסד דוגל בכך שההתקשרות יוצרת הרגשת אחדות המממשת את האהבה שנבנתה במאמץ משותף.
אהבה דורשת קשר אישי, קירבה וידידות הדדית. התקשרות בקשר תבטא איחוד מתמשך שיניב פירות משותפים.
בחנ.י את עצמך
בוא.י נעמיק
"אדם נושא כל ימיו שׁוּלֵי נַפְשׁוֹ הָעֲנִיָּה
לָגַעַת בָּם בְּשׁוּלֵי נֶפֶשׁ שְׁנִיָּה"
אורי צבי גרינברג
תיאוריית ההתקשרות
"כולנו, מהעריסה ועד הקבר, מאושרים יותר כאשר החיים מאורגנים כסדרה של מסעות ארוכים או קצרים מהבסיס הבטוח שדמויות ההתקשרות שלנו מספקות."
ג'ון בולבי
הפסיכולוג האנגלי ג'ון בולבי צמח מתוך האסכולה הפסיכואנליטית הבריטית, במחצית השנייה של המאה ה-20.
התאורייה שלו התפתחה מתוך עבודתו בפנימיות ליתומים ובמעונות, כמו גם מעיון במחקרים אתיולוגיים.
בולבי היה הראשון שטען כי הצורך של האדם בקרבה ובקשר הוא צורך ראשוני ומולד. עד לתקופתו מקובל היה לחשוב כי הצורך בקרבה הוא צורך משני, שנועד לענות על צרכי הישרדות.
בולבי ראה שתינוקות המטופלים בבתי יתומים, בהם צרכיהם הפיזיים סופקו באופן מלא, אך הדמויות המטפלות התחלפו ולא התייחסו לצרכיהם הרגשיים, גילו סימפטומים של חוסר תיאבון, עצבות, דיכאון ואפילו מוות. גם מחקרים בבע"ח הראו כי גורים מחפשים את קרבתה ומגעה החם של אמם גם ללא קשר לצורך במזון או במים.
התינוק מגיע לעולם מצוייד במספר 'תבניות' מולדות המשרתות את צורכי ההתקשרות שלו (בינהם בכי, חיוך, קשר עין, סקרנות לתווי פנים אנושיים). התנהגויות אלו ישתכללו ויתפתחו לאורך חייו, בעיקר הודות לאינטראקציה שתיווצר בינו לבין הדמויות המטפלות בו.
מכאן נודעת חשיבות רבה לדמויות המטפלות בתינוק, ובעיקר לאם.
בולבי טען כי תפקידה של זו להגן על התינוק במצבי סכנה, אך גם להכיל ולווסת את תחושות המצוקה שלו.
בעת מילוי תפקיד זה הופכת דמות ההתקשרות ל'בסיס בטוח' (Secure Base) ול'מקום מקלט' (Haven of Safety) עבור הילד. נוכחותה וזמינותה יוצרות תחושה של בטחון בסיסי, המאפשר לילד להתפנות לסיפוק צרכיו האחרים, כגון לימוד וחקירת העולם סביבו.
כאשר דמות ההתקשרות אינה זמינה, אינה עקבית בהיענותה, או שאינה מצליחה לווסת את מצוקותיו, התנהגויות החקירה נפסקות.
'דפוס ההתקשרות' של הילד הוא דפוס המורכב מאוסף של מחשבות, רגשות והתנהגויות שתכליתן השגה ושימור קרבה לאחרים. דפוס ההתקשרות מתעצב, על פי בולבי, בשנות החיים הראשונות, והופך להיות מעין 'מודל עבודה פנימי' המלווה את האדם לאורך חייו.
מודל זה מכיל מערכת של אמונות וציפיות אותן מפתח הילד בנוגע לשלושה יסודות מרכזיים:
א. מידת האהבה שהוא מרגיש ראוי לה (התייחסות לעצמי),
ב. מידת הנגישות המצופה מדמות ההתקשרות (התייחסות לאחר),
ג. דפוסים של הפגנת רגשות וחיפוש קרבה (אופן הביטוי של התנהגויות ההתקשרות).
האופן בו מגיבה הדמות המטפלת לצורכי הילד מהווה את הבסיס לבניית המודל של האחר (עד כמה ניתן לסמוך עליו, להיעזר בו וכו') ואילו המידה בה הוא תופס את עצמו כאהוב ומקובל על ידה תהווה את הבסיס לדימוי העצמי שלו. מודל העבודה הפנימי מתעצב בשנות הילדות הראשונות כתוצאה מאינטראקציות עם ההורים בעיקר, אולם הוא מוכלל לאנשים אחרים ולהקשרים אחרים של יחסים בינאישיים, ובכך מהווה למעשה בסיס למערכות היחסים של האדם לאורך חייו.
ד"ר שרון אגוזי
-
מי דמויות ההיקשרות הראשוניות שלי?
-
האם אני רואה את ההשפעה של צורת ההתקשרות של הקשר איתם על החיים שלי?
"אהבה אימהית...
מספקת אישור בלתי מותנה לחיי הילד ולצרכיו...
לאישור לחיי הילד יש שני היבטים:
האחד הוא הדאגה והאחריות הנחוצות באופן מוחלט לשמירה על חיי הילד ולגידולו.
ההיבט השני חורג בהרבה מתחום הקיום גרידא.
זהו היחס הנוטע בילד את האהבה לחיים ומקנה לו את ההרגשה: טוב לחיות! טוב להיות ילד או ילדה, טוב להימצא על פני האדמה הזאת!
שני ההיבטים של האהבה האימהית מקבלים ביטוי תמציתי מאוד בסיפור הבריאה המקראי.
אלוהים בורא את העולם, ואת האדם.
זה תואם את הדאגה הפשוטה ואת אישור הקיום.
אבל אלוהים חורג מעבר לדרישה המזערית הזאת.
בכל יום, לאחר יצירת הטבע והאדם, אלוהים אומר: "כי טוב".
האהבה האימהית, בשלב השני הזה, מעוררת בילד את ההרגשה: כמה טוב להיוולד, זה נוסך בילד אהבה לחיים, ולא רק את הרצון להישאר בחיים".
אמנות האהבה/ אריך פרום
שיר של יום
שלומי קשור בחוט אל שלומך/ זלדה
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי והַטַּל
תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר.
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים.
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.
שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
האתגר היומי
מצא.י שותפ.ה שהיית רוצה לחזק או ליצור איתו.ה קשר
והזמיני אותו.ה לעשייה משותפת, שמחברת.
bottom of page